אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין (משלי לא, ג)
הרמב"ם מצטט פסוק זה (הלקוח מהפרק האחרון של משלי, ספר המוסר של החכם באדם, שלמה המלך; בפסוק זה בפרט הוא מדבר על חוויתו האישית, חוזר בכך על דברים שאמרה לו אמו בצעירותו) בהקשר להוראה שאין להפריז בקיום יחסי אישות אם רוצים לחיות חיים בריאים. למרות שהיה די לו לצטט רק את חציו הראשון של הפסוק הוא מצטט אותו במלואו, מבלי להסביר את החצי השני.
מהפסוק עולה כי תאוות המין והתאוה לשלטון פוליטי – להדיח מלכים על מנת לרשת את מעמדם וכוחם (או לחילופין, כדי לקדם מטרות אנרכיסטיות) – הולכים יחדיו. מסתבר שדורנו אינו הראשון בו אישים פוליטיים בכירים מעורבים בפרשיות מין…
ממבנה הפסוק, ומהעובדה שהרמב"ם מצטט גם את חציו השני בלי סיבה גלויה, ניכר שתאוות המין היא המקור לתאוות השלטון – שהכל מתחיל ונובע מהליבידו, יצר המין. ככל שגדול יצר המין גדולה התשוקה להכנס לזירה הפוליטית ולשלוט בה.
במישור רוחני יותר, אם נקרא את החצי השני של הפסוק כמותנה לגמרי בחצי הראשון, הפרזה ביחסי אישות סופה להחריב את פוטנציאל המנהיגות של האדם.
אך במישור רוחני עמוק עוד יותר ניתן לקרוא את החצי השני כמספק תיקון של החצי הראשון. הפסוק ניתן לקריאה באופן כזה: "אל תתן לנשים חילך" – ואם עשית זאת אז – "ודרכיך למחות מלכין": אם שגית בחייך והתפתית לאורח חיים של יחסי אישות מופרזים, אל תאמר נואש – תקן זאת בכך שתתמסר להחלפת הממסד השלטוני המושחת, שאינו הולך בדרכי התורה (והמאופיין אף הוא באנשים בעלי תאוות מין ותאוות שלטון שליליות…), ולייסוד מערכת שלטון מתוקנת. אם תעשה זאת יהווה הדבר תיקון לניצול לרעה של דחף המין בחייך הקודמים, שכן כלל הוא בקבלה שתיקון מוכרח לנבוע מאותו דחף נפשי שיצר את הקלקול.
ניתן לדרוש כי מרד הוא נוטריקון מין רד. רד מיצר המין, ומרוד במלכות…